המשחקים הפרלימפיים הסתיימו היום, וזו הזדמנות מצויינת להתבונן על האופן בו התקשורת מסקרת אותם, וכיצד הציבור רואה את אותם ספורטאים. ד"ר אילן
תמיר, מומחה לספורט ותקשורת וראש בית הספר לתקשורת מאוניברסיטת אריאל בשומרון, ממצה את היחס לספורטאים הפרלימפיים בתקשורת כך: "בדיווח על זוכות
המדליות הישראליות: מורן סמואל וענבל פיזרו, תמיד הכותרת תהיה – 'גיבורה' בניגוד לזוכת הארד באולימפיאדה ירדן ג'רבי שהכותרת הייתה – 'אלופה'."
מה הטענה שלך לגבי "המסגור התקשורתי" של המשחקים הפרלמיפיים?
כבר די הרבה זמן אני מנסה, בפלטפורמות שונות, להעביר את המסר שהרעיון שנבנה עבורנו במשך הרבה מאוד שנים בקשר לספורט, מונע מאיתנו בעצם, ברמה עמוקה, מלחוות חוויות גדולות יותר, ואת ההיצע העצום שיש לספורט להציע. במשך הרבה שנים חינכו אותנו לחשוב דרך מושגים מאוד גבריים ביחס לספורט, שספורט זה רק כוח, עוצמה ומהירות "גבוה יותר, חזק יותר מהר יותר".
אני חושב שספורט זה הרבה מעבר לעוצמה ומהירות, ספורט הוא חוויה שהיא הרבה יותר גדולה ומכילה ערכים משמעותיים כמו: תחרותיות, אסתטיקה, התגברות
על מגבלות הגוף ועל איתני הטבע. ובמקרה שהיחס הוא רק לכוח ומהירות, זה גורם לי להבין למה יש העדפה בתקשורת לסיקור ספורט "גברי בריא"
